Shabbath
Daf 28a
משנה: בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין. אֵין טוֹמְנִין לֹא בַגֶּפֶת וְלֹא בַזֶּבֶל וְלֹא בְמֶלַח וְלֹא בַסִיד וְלֹא בַחוֹל בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין. לֹא בַתֶּבֶן וְלֹא בַמוֹכִין וְלֹא בַזּוֹגִין וְלֹא בָעֲשָׂבִין בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִין. אֲבָל טוֹמְנִין בָּהֶן כְּשֶׁהֵן יְבֵישִׁין. טוֹמְנִין בַּכְּסוּת וּבַפֵּירוֹת וּבְכַנְפֵי יוֹנָה וּבִנְעוֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן וּבִנְסוֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁין דַּקָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּדַקָּה וּמַתִּיר בַּגַסָּה:
Traduction
Dans quels objets peut-on enfouir les mets chauds (pour les maintenir tels), et dans lesquels est-ce interdit? C’est interdit dans le déchet d’olives, le fumier, le sel, la chaux, le sable, soit humides, soit secs, la paille, les pépins, les flocons de laine, les herbes; ces 4 derniers à l’état humide; mais s’ils sont secs, on peut y enfouir. C’est permis sous des vêtements, ou des légumes secs, ou des plumes d’oiseaux, ou de la sciure de bois, ou de l’écorce de chanvre. R. Juda l’interdit lorsque celle-ci est mince, mais il le permet si elle est épaisse.
Pnei Moshe non traduit
מתני' במה טומנין וכו'. לפי שאמרו חכמים אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפי' מבעוד יום כשמסלק הקדירה מע''ג האש אסור להטמין אותה בדבר המוסיף חמימות משום גזירה שמא ירתיח כלו' שמא יהא התבשיל שבקדירה רותח הרבה בשבת ויצטרך הוא לגלותה עד שתנוח הרתיחה ויחזור ויכסה אותה בשבת ונמצא שזה הוא טומן בדבר המוסיף הבל בשבת ואסור מן הדין היא ולפיכך גזרו שלא יטמין אפי' מבע''י בדבר המוסיף הבל ואע''פ שמן הדין היה מותר שהרי מותר להשהות הקדירה ע''ג האש בשבת בדבר דליכא גזירה שמא יחתה בגחלים כגון שלא נתבשל כלל או אפי' בתבשיל שבישל כל צרכו והוא מצטמק ורע לו כדפרישנא בריש פרקין דלעיל ומ''מ בהטמנה גזרו אף מבעוד יום מטעמא דאמרן ובבין השמשות התירו להטמין אפילו בדבר המוסיף הבל כדתנן לעיל סוף פ''ב ספק חשיכה וכו' וטומנין את החמין וסתמא קתני דמשמע אפילו בדבר המוסיף הבל מותר והטעם משום דבין השמשות ליכא למגזר שמא ירתיח התבשיל שבקדירה לפי שסתם קדירות בבין השמשות רותחות הן. וכלו' שכבר נגמרה רתיחתן ונחו מבעבוען וכיון שנחו שוב אין מרתיחין. בשבת אסרו להטמין אף בדבר שאינו מוסיף הבל ואע''פ שמן הדין היה זה מותר שהרי אינו אלא כמקיים החמימות ואיננו מוסיף אפ''ה אסרו חכמים מטעמא שמא יטמין ברמץ חם וזה נמי אינו אלא כמקיים החמימות ואינו מוסיף אלא שמא ישארו גחלים באותו רמץ ויחתה אותן תחת הקדירה ודבר זה לא מיקרי גזירה לגזירה דלא הוי אלא חדא גזירה שגזרו שמא יחתה כדי לקיים הגזירה שמא יטמין ברמץ והשתא אחרי שאמרו חכמים דברים הללו בענין הטמנה שואל התנא במה וכו' לפרש איזה היא מהדברים המוסיפין הבל ואיזה היא מהדברים שאינן מוסיפין:
לא בגפת. הוא פסולת ונכלל בשם גפת פסולת של זיתים או של שומשמין ששתיהן מוסיפין הבל הם:
ולא בזבל וכו'. שכל אלו מוסיפין הבל בין הן לחין ובין הן יבשים:
לא בתבן. מפרש בגמרא הכא דהאי לא בתבן לא קאי אהא דמסיים בזמן שהן לחין וכו' אלא דהתבן דרכו להשים אותו מן הצד סביבות הקדירה וקמ''ל דאם הניח הקדירה על דבר המוסיף הבל כגון על הגפת וכו' ונתן התבן מכאן ומכאן אסור ואע''פ שאין הקדירה כולה טמונה בדבר המוסיף הבל אבל התבן בעצמו אינו מהדברים המוסיפין הבל אלא הכל לפי מה שהוא ואם נתלחלח הרבה א''כ הרי הוא בכלל לא בזבל שאמרו:
ולא במוכין וכו' בזמן שהן לחין. אלו שלשתן דוקא כשהן לחין ואפי' הן לחין מחמת עצמן כגון המוכין והוא הצמר שבין ירכות הצאן והסמוכין לאליה והן מוסיפין הבל וכן כל דבר רך כגון הכא מבלויי הבגדים וכן אותן שממלאין בהם הכרים והכסתות ודומיהן נקראו מוכין והזגין הן קליפי הענבים ואלו כשהן לחין אין טומנין בהן בזמן שאסרו לטמון בדבר המוסיף הבל וכשהן יבשין טומנין בהן:
טומנין בכסות וכו'. שאלו אין מוסיפין הבל אלא שמשמרין לקיים החום שלא יצטנן:
ובנסורת של חרשים דקה. זהו הדק הדק שניפל מן הנסרים כשמגררין אותן במגירה:
ור' יהודה אוסר כשהיא דקה. לפי שנכבשת היא ומוספת חמימות כשמטמין בתוכה. ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: הָכָא אַתְּ אָמַר. אֵין נוֹתְנִין כֶּלִי תַּחַת הַנֵּר. לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת. וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה׃ וְהָכָא אַתְּ אָמַר. נוֹתְנִין כֶּלִי תַחַת הַנֵּר. כָּאן שֶׁיֵּשׁ לוֹ צוֹרֶךְ בַּשֶּׁמֶן. וְכָאן 28a אֵין לוֹ צוֹרֶךְ בַּנִּיצוֹצוֹת.
Traduction
''On peut placer un vase sous la lumière'', est-il dit. Pourquoi est-ce permis ici et interdit plus haut? C’est que plus haut, pour l’huile, on ne pourrait pas s’en servir en cas de besoin; tandis qu’ici, après avoir recueilli les étincelles, il suffit de les rejeter pour pouvoir se servir du vase.
Pnei Moshe non traduit
הכא את אמרת אין נותנין כלי תחת הנר. לעיל במתני':
לקבל נצוצות. כלומר דמשמע דאף לקבל נצוצות ולא עם השמן אסור והכא את אמר נותנין וכו' לקבל ניצוצות. והא דכתב כאן ולא יתן לתוכו מים וכו' ט''ס ואגב שיטפא הוא. ומשני כאן ברישא שיש לו צורך בשמן ולפיכך אסור כדפרישנא לעיל אבל כאן הרי אין לו צורך בניצוצות לפי שאין בהן ממש ולא הוי מבטל כלי מהיכנו:
ולא יתן לתוכו מים וכו'. דר' יוסי היא בפ' כל כתבי דגרם כבוי אסור וקאמר הש''ס הא דאמר ר' יוסי. היינו ר' יוסי אמורא. דבעי לאוקמא להא דר' יוסי ורבנן דפליגי גבי דליקה:
וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה׃ רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר. מַה פְלִיגִין רִבִּי מֵאִיר וְרַבָּנִן. בְּשֶׁעָשָׂה מְחִיצָה שֶׁלְּכֶלִים. אֲבָל אִם עָשָׂה מְחִיצָה שֶׁל מַיִם לֹא. מִן מַה דָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. הָדָא אָֽמְרַה. אֲפִילוּ עָשָׂה מְחִיצָה שֶׁלְּמַיִם הִיא הַמַחֲלוֹקֶת.
Traduction
Sans y mettre de l’eau'', est-il dit à la fin. Cet avis, dit R. Samuel au nom de R. Zeira, est celui de R. Yossé (175)''Il est dit ci-après, SVI, 5, que pour empêcher la propagation d'un incendie, on l'arrête par l'apposition de vases, pleins ou vides; R. Yossé défend d'y placer des vases d'argile neufs pleins d'eau, de peur qu'en se brisant ils éteignent l'incendie. C'est à ces 2 avis qu'il fait allusion ici.''. On avait supposé que la discussion entre R. Yossé et les rabbins a lieu au cas où une séparation d’ustensiles a été établie, non pour la séparation d’eau (176)En cas d'érection d'un mur de glace, tous l'interdiraient, l'extinction étant immédiate.; mais de ce que R. Samuel vient de déclarer, on peut conclure qu’il y a contestation même en cas de séparation par de l’eau (177)Puisque le cas analogue de la remise d'un vase pour recevoir l'étincelle n'est attribué qu'à R. Yossé, non aux autres sages..
Pnei Moshe non traduit
דהוינן סברין מימר מה פליגין ר' יוסי ורבנן. כצ''ל:
בשעשה מחיצה של כלים. כלומר אם המים בכלים הן דרבנן לא חיישי שמא יתפקעו ור' יוסי חייש אבל אם עשה מחיצה של מים וכגון ששפך מים לפני הכלים כשאחז בהן את האור לא פליג משום דלכ''ע גרם כבוי אסור אבל מן מה דאמר וכו' ומוקי להמתניתין דהכא כר' יוסי דפ' כל כתבי א''כ ש''מ דאפילו עשה מחיצה של מים ממש פליגי רבנן דס''ל כל גרם כבוי מותר כגוונא דמתני' דידן ולפיכך מוקי לה כר' יוסי:
הדרן עלך כירה שהסיקוה
Shabbath
Daf 28b
הלכה: בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין כול'. לְפִי שֶׁהַדְּבָרִים הַלָּלוּ רוֹתְחִין וּמַרְתִּיחִין וְהוּא נוֹטְלָן וְהֵן תַּשִּׁים לְתוֹךְ יָדוֹ וּמַחֲזִירָן וְהֵן מוֹסִיפִין רְתִיחָה. לְפִיכָךְ אָֽסְרוּ לִטְמוֹן בָּהֶן. וּכְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר. קוּפָּה מַטָּהּ עַל צִידָּהּ וְנוֹטֵל. וּכְרַבָּנִן דְּתַמָּן. דִּנּוּן אָֽמְרִין. 28b אִם הָֽיְתָה יוֹרֶה מוּתָּר. תַּמָּן תַּנִּינָן. סָפֵק חֲשֵׁיכָה סָפֵק לֹא חֲשֵׁיכָה. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא חֲשֵׁיכָה. הָא אִם חֲשֵׁיכָה אָסוּר לִטְמוֹן בָּהֶן. תַּמָּן אָֽמְרִין. מִפְּנֵי בִיטּוּל בֵּית הַמִּדְרַשׁ. אָמַר רִבִּי בָּא. מִפְּנֵי הַחַשָּׁד. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ שֶׁהוּא מוּתָּר אַף הוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָן כָּל צוֹרְכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. מִתּוֹךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר לוֹ שֶׁהוּא אָסוּר אַף הוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ כָּל צוֹרְכוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. לִטְמוֹן שֶׁלֶג וְצוֹנִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי בָּא מוּתָּר. עַל דַּעְתּוֹן דְּרַבָּנִן דְּתַמָּן אָסוּר. אָֽסְרוּ טְמִינָה מִפְּנֵי כִירָה. אָֽסְרוּ כִירָה מִפְּנֵי טְמִינָה. אָֽסְרוּ כִירָה שֶׁהֲבָלָהּ מְמוּעָט מִפְּנֵי כִירָה שֶׁהֲבָלָהּ מְרוּבֶּה. אָֽסְרוּ תַבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צוֹרְכוֹ מִפְּנֵי תַבְשִׁיל שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צוֹרְכוֹ. אָֽסְרוּ חַמִּין מִפְּנֵי תַבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צוֹרְכוֹ. חָֽזְרוּ וְהִתִּירוּ חַמִּין.
Traduction
Comme les divers caloriques cités dans la Mishna rendent les mets brûlants, il est à craindre qu’après les avoir enlevés un peu de là pour laisser reposer la cuisson en les gardant à la main, ou les remettre là pour continuer à bouillir le samedi; les sages l’ont interdit. C’est conforme à l’avis de R. Eliézer b. Azaria qui dit (ci-après, § 2): on penche de côté la boîte où se trouve le pot, de façon à pouvoir retirer les mets de ce dernier; sans quoi, il y aurait à craindre de ne pouvoir plus l’y replacer. Mais, n’est-ce pas aussi conforme à l’avis des autres sages qui permettent de le remettre si c’est bouillant par l’addition du calorique? Or, on a dit précédemment (2, 7) qu’en cas de doute s’il fait déjà nuit ou non, on enfouit ce qui est chaud; si donc la nuit est certaine, c’est défendu partout; pourquoi n’est-ce pas au moins permis dans des matériaux simples, n’augmentant pas la chaleur? Plus haut, c’est interdit à la nuit, parce que c’est le moment de se rendre aux études. Selon R. Aba, le motif est d’éviter tout soupçon du mal; car, si l’on déclarait que c’est permis jusqu’à la nuit, on n’achèverait pas la cuisson pendant le jour, tandis qu’en raison de l’interdit on s’y prépare un peu d’avance. Qu’importe entre ces 2 motifs? Il y a une différence pratique entre eux, si l’on enfouit des objets froids (178)Pour leur éviter la chaleur du soleil.: d’après R. Aba, ce serait permis, vu qu’il n’y a pas lieu de soupçonner du mal; d’après les autres rabbins au contraire, même cet enfouissement est interdit, car c’est une cause de retard pour se rendre aux études. On a défendu d’enfouir dans ce qui augmente la chaleur, de crainte qu’une autre fois on le conserve dans le four même, auprès des charbons (179)Non par crainte de remise le Shabat comme on dit ci-dessus.; et l’on a défendu de conserver au four, fut-il débarrassé, ou bien couvert de cendres, de crainte qu’on enfouisse dans ce qui augmente la chaleur; de même on a interdit d’employer à cet effet le four peu chauffé, à cause de celui qui le serait mieux; et enfin l’on a défendu le dépôt d’un mets dont la cuisson est complète à cause de celui qui serait incomplètement cuit, comme l’on a défendu l’eau chaude à cause du mets. Plus tard, toutefois, on revint sur cette décision, et l’on permit la conservation de l’eau chaude.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לפי שהדברים הללו וכו'. כלו' דמפרש להא דקתני אין טומנין בהן סתם דמשמע דאפילו מבעוד יום אין טומנין בהן וכדרך הטמנה שטומנין מערב שבת בעוד יום גדול לקיים התבשיל לשבת ואסרו בדברים הללו לפי שהן רותחין מצד עצמן ומרתיחין את הקדירה הרבה וכשרואה שהן מרתיחין חושש שלא יתקלקל התבשיל והוא נוטלן מעל הקדירה כדי שיהו הן תשים ושיחלשו מעט מרתיחתן כשהן לתוך ידו ואחר כך מחזירן בשבת ולכסות את הקדירה בתוכן שלא תצטנן ונמצא כשהוא מחזירו הן מוסיפין רתיחה בשבת והוי כמטמין בדבר המוסיף הבל בשבת ולפיכך אסרו לטמון בהן אפילו מבעוד יום וזהו ממש כדפרישית במתני':
וכר''א בן עזריה וכו'. כלומר דאתיא האי דינא דמתניתין ולפי טעמא דאמרן כהאי דאשכחן דקאמר ר''א בן עזריה במתניתין דלקמן גבי טומנין בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן בשבת אם לא יחדן להטמנה לפי שמוקצות הן וכיצד הוא עושה בשבת אם טמן בהם והרי אינו יכול לטלטלן מעל הקדירה נוער את הכיסוי של קדירה שהכיסוי יכול הוא ליטלו ואע''פ שהן עליו מפני שתורת כלי עליו ור''א בן עזריה חושש שמא כשיטול את הכיסוי תקלקל הגומא והיא מושב הקדירה וכשיבא להחזיר אינו יכול לפיכך קאמר דמטה הקופה של גיזי הצמר שהקדירה בתוכה על צידה ונוטל הקדרה. וחכמים אין חוששין לכך אלא נוטל ומחזיר כל זמן שלא נתקלקלה הגומא אלמא דלכ''ע נוטל ומחזיר הוא בשבת ול''פ אלא בחששא שמא תתקלקל הגומא ושמעי' מיהת מהאי דגיזי צמר דלפעמים איכא חששא משום החזרה דמותרת בשבת ושלא יבא לידי איסור אחר והיינו דקאמר הכא וכר''א בן עזריה ולומר דאף בדיני דגיזי צמר פליגי רבנן עליה ולא חששו שמא תתקלקל הגומא מודו ליה הכא דאיכא האי חששא אם אתה מתירו לטמון בדבר המוסיף הבל מבעוד יום זמנין דאתי לידי איסורא כשיצטרך ליטול אותן ואח''כ יחזור הקדירה לתוכן וכדאמרן:
וכרבנן דתמן. של בני בבל דאינון אמרין אם היתה יורה מותר והיינו שאם כיסה במיחם והוא יורה של נחשת ע''ג הקדירה הטמנה כגון זו מותרת מפני שאינה אלא כדי לקיים החמימות ואינה מוספת ובכה''ג ודאי נוטל הוא היורה מעליה ומחזיר ע''ג בשבת וכלומר דאתייא שפיר האי סברא שאמרנו אף לרבנן דתמן שהתירו ביורה ומשום דליכא למיחש למידי אבל כל היכא דאיכא למיחש שאם יחזור בשבת תוסיף בחמימות אסור ולפיכך טעמא דאמרי' באיסור הטמנה מבעוד יום בדברים המוסיפין הבל ככ''ע אתיא:
ותמן תנינן וכו'. כלומר והא דתניינן תמן לעיל בסוף פ''ב ספק חשיכה טומנין וטעמא מפני שעדיין לא חשכה הא אם חשיכה אסור לטמון ומשמע דבכל מילי אסור לטמון דכמו דתנינן סתמא טומנין בבין השמשות ומשמע אפי' בדבר המוסיף הבל כך דייקינן הא אם חשיכה אסור לטמון בכל ואפי' בדבר שאינו מוסיף הבל וטעמא מאי הא מדינא ודאי אין כאן איסור לטמון אפי' בשבת בדבר שאינו אלא כמקיים החמימות ואינו מוסיף יותר ופליגי אמוראי בהך טעמא:
תמן. בבבל אמרין מפני ביטול בית המדרש שהיו נוהגין בלילי שבת אחר התפלה לדרוש לפני העם בדיני שבת ואם תתיר לטמון בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל יניח מלעשות כן מקודם שחשיכה שיאמר עדיין יש שהות להטמין בדברים האלו אף משחשיכה ויבא לידי ביטול בית המדרש שמתוך כך ימנע מלילך לשמוע הדרשה:
ר' בא אמר מפני החשד. כלומר שחושדין אנו אותו שלא יעשה כל צורכו לכבוד השבת מבעוד יום שאם אתה מתירו לעשות כן בשבת יסמוך על כך ואף הוא אינו עושה כל צורכו ומבעוד יום וכו':
מה נפיק מן ביניהון. דהני טעמי סוף סוף לתרוייהו אסור וקאמר לטמון את השלג והצונן איכא בינייהו וכלומר להטמין דברים הקרים כמו השלג וכיוצא בזה שטומנין אותן להפיג צינתן ושלא יעשו כמו כפור וגליד דלדברי ר' בא דקאמר טעמא מפני החשד באלו ובכיוצא בהן ולא שייך חשדא ולמימר בהו דמתוך שאתה אסרו משחשיכה יעשה כל צרכו מבעוד יום שהרי אין לי לעשות ולהתעסק בהן כלום אלא שנוטלן ומטמין אותן שלא יהיו צונן הרבה לעת הצורך ולא איכפת לן למיגזר בהו אבל לטעמא דרבנן דתמן אף הצונן אסור להטמין בשחשיכה דהא מיהת מפני ביטול בית המדרש איכא:
אסרו טמינה וכו'. מילתא באנפי נפשה היא וכלומר דאע''ג דהטמנה ושהייה ע''ג כירה תרתי מילי נינהו אפ''ה כחדא מילתא דתליא באידך הוי ואסרו זה מפני זה שאסרו הטמנה בשבת ואפי' בדברים שמן הדין היה מותר מפני השהייה ע''ג הכירה שאם אתה מתירו בהטמנה אף הוא יבא להשהות קדירה ע''ג האש בשבת שיאמר מה לי כך ומה לי כך וכן להיפך שאם אתה מתירו בשהייה בכירה ע''ג האש יבא לידי הטמנה בשבת ואף בדברים שהן מוסיפין הבל ולא יבחין בין דברים המותרים לבין דברים האסורים ולפיכך חששו להחמיר בזה מפני זה:
אסרו כירה וכו'. וכן בשהייה גופה אסרו זה מפני זה:
חזרו והתירו חמין מפני שהחמין שהוחמו כל צרכן מצטמק ורע להן הוו ולא חיישי' שמא יחתה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source